מסכים עם קודמי.
אין לנו מושג מה הולך להיות המוצר. אבל אם ניקח לדוגמא את נושא הקורא האלקטרוני, הרי שאם השמועות וההערכות נכונות, לא מדובר בe-ink אלא במסך יותר סטנדרטי.
אם זה נכון, הרי שיהיה קשה מאוד לקרוא ממנו לאורך זמן כמו מכל מסך. אישית, אני עוד לא מאמין שטבלטים הם תחליף לספר. אני כן חושב שקוראי ספרים יעודיים ישנו את עולם הדפוס וההוצאה לאור. אני גם חושב שזה כבר קורה עכשיו.

אבל כחלק מההיפ סביב הטבלט החדש – כבר הספידו את הקינדל. ואת הקורא של ידיעות.

hear hear.

Kfir, you know my opinion about Apple and the hype around it. We had enough conversations about it over a pint here in London, and I must say I agree with Yuval Dror to some extant regarding the biased coverage from the media.
There is nothing to convince me that the iPod and iPhone are the best in their industry. For both it is well known that there are/were products that provide better functionality, however lack the right marketing, sexiness or usability. I do agree with you that Apple's product are great. They are super user friendly and super sexy. They are innovative to some extant as well and you can't say nothing to the fact that the world loves it. But the world loves Britney Spears as well…

I think what Yuval Dror refers to in his article is the level of goddess that Apple has become in the media eyes. Also, their strict rules about what is allowed and what is not, the need for their approval of any apps development (so it is not totally open world) and the way they bend cellular carriers to obey to their rules. As a 50 billion company – They are doing great job. As an outside, I think the media should criticize them much more and show the 'dark' side as well, because we all know there it exists.

As for iSlate – Time will tell and most likely it will live to its hype, but let's see what it is first, without speculating, and if it has enough in it to get people to pay $600-$800 (est.) for it.

Alon (And not a word about Google)

יכול להיות שאתה צודק, זה הרבה ניסוי וטעיה או אולי "תהיה" ואני כל הזמן בודק כלים חדשים במדיה החברתית ובורטיקאלים שונים, פייסבוק ולינקדאין ואפילו הקפה הן פלטפורמות דינמיות ומעניינות, מנסיוני הרב בתחום בשנים האחרונות – פעולות מסויימות עובדות במעגלים מסוימים ולא עובדות באחרים.

דבר אחד בטוח – הרשתות החברתיות והעסקיות משנות את כללי המשחק ואת תמונת המצב בשוק הפרסום, לדעתי "אלופי מדיה חברתית " לסוגיהם שיצברו מומנטום בשנה הקרובה יהיו מחוזרים מאד בקרוב, תהליך דומה לבלוגרים הפופולאריים, בהבדל אחד – לבלוגרים יש מעגל קוראים ולפעילים החברתיים החזקים יש מעגל קרוב ושני מעגלי קירבה ויראליים סביבו גדולים הרבה יותר.

אין דרך אחת מוצלחת ומוכחת במדיה החברתית, מסרים שונים לקהלים שונים, פעילות בקבוצות ושימוש באפליקציות מיון וניתוח הנתונים כולם ניתנים לבדיקת אפקטיביות וזה ה "שוס" הכל מדיד.

בקיצור – יהיה מעניין, אני עוקב אחר התפתחויות בארה"ב שמובילה את הטרנד, יש כבר מאות נושאי משרת "CSMO" בארגונים רבים והולכים וזה מנוהל במחלקות השיווק ויחסי הציבור, זוהי מהפכה שנוצרת תוך כדי תנועה ולמידת המודלים החדשים

ביי בינתיים

שרון

שרון – מסכים על הדעה הטובה על אליאב. אישית אני לא בטוח שגישת המעגלים אותה אתה מתאר היא הדבר הנכון ביותר לכל שוק.

מכיר את אליאב ואת פועלו ובטוח שהוא אחד האנשים המוכשרים יותר שפעילים בביצה האינטרנטית הישראלית, לא הצטרפתי לתחרות כי פשוט אין לי את רוחב הפס הנדרש להתעסקות בזה אבל הנה כמה תובנות שלי כנטוורקר עסוק :

אני פעיל במספר גדול של כלים חברתיים בארץ ובעיקר בחו"ל ונמנה על הקבוצה שמאמינה בכמות משולבת באיכות – אני מחבר אלי מאות אנשים בכלים השונים בחודש כי מעניינן אותי להגיע למעגל רחב ככל הניתן, או אז אני בורר את הדובדבנים מהמעגל שבניתי ובעיקר את הקשרים העסקיים הרלוונטיים מהדור השני והשלישי שלי שללא המעגל הראשון לא הייתי יכול להגיע אליהם וזה פשוט עובד ! שם המשחק הוא סטטיסטיקה – כשיש לך מספיק קשרים בתחום מסויים תהפוך את חלקם ללקוחות או שותפים וזו דרכו של משווק אינטרנטי – להגיע למסה קריטית אבל אז להוציא ממנה את הקשרים האיכותיים ולשיטתי – הן התחרות שאליאב יזם והן המוטו של כמות =כוח הם נכונים ועובדים.

יש המדדים במעגל קטן ואיכותי, אני מגיע אליו דרך פתיחות ושיתוף עם מעגל רחב וגדול ואז צולל פנימה למצוא את היהלומים.

לגבי המשימות – חלקן נראות שטחיות ולא חשובות, אבל מי שמצליח לגבש סביבו כמות נכבדה של עוקבים וקוראים מרוויח פעמיים – בנקודת זמן מסויימת הוא יוכל לדוור מסרים חשובים לקהל גדל והולך ואם זה עיסוקו אזי הרווח הוא כולו שלו ושל העסק או הברנד שהוא מקדם.

אליאב אמיץ, הוא הגה והשיק תחרות שלא תמצא חן בעיני קולגות בתחום שההמוניות שלה חורה להם, עדיין – יהיה מעניין לראות בסיום התחרות את המספרים ואת ההד שהיא ייצרה – כמי שדוחף את נושא השימוש במדיה החברתית בהרצאות וסדנאות מזה כשנה בעצמי (יחד עם שרית פרי) אני בטוח שעוד ידובר על הנושא בפורומים השונים, התחום חדש יחסית ומתפתח בארץ בצעדי ענק – תחרות זו ואירועים אחרים הקשורים בפעילות במדיה החברתית מגבירים את החשיפה, השימוש והאפקטיביות של רשתות חברתיות לשימושים עסקיים ועל כך אני מברך.

בקיצור, יהיה מעניין, אני עוקב אחר ההתפתחויות ומציע לכולם לתת למהפכה החברתית באינטרנט לעשות את שלה, מה שצריך לעבוד יעבוד ומה שלא לא, זמן יגיד מי צדק בגישתו ולאן הדברים יתפתחו, בואו נשתדל לפרגן יותר וללמוד את הכיוונים החדשים במדיה הדינמית הזו שמשתנה כל הזמן וממציאה מודלים ושיטות חדשות לבקרים

שיהיה בהצלחה לכולם

שרון

מסכים בהחלט כפיר.

לדעתי מה שהפריע לחלק מאנשי המדיה החברתית, וגם לי למען האמת, היה הכותרת של הקמפיין – אלופי המדיה החברתית. כדי להיות אלוף במשהו, צריך לנצח כמה שיותר פעמים – ובהקבלה חברתית, לאסוף כמה שיותר עוקבים. ואני לא אפתח מחדש את הדיון על פופולריות ברשת ומספר עוקבים/חברים.

כל התחום של שיווק במדיה החברתית נמצא בחיתוליו כאן בישראל, וחברות מנסות למצוא את הנוסחה המנצחת – מצד אחד למנף את היכולות ומצד שני לא לעודד את המשתמשים להפוך לספאמרים. משימה לא פשוטה, עם פידבק מיידי מהקהילה. ברוח השיחה, אהבתי שאליאב, וגלובס, לא "נטשו" את המתמודדים במערכה וניסחו תגובה המציגה את הצד שלהם. בדיוק מה שהמדיה החברתית מאפשרת לנו – להגיב, להסביר, לנסות לשכנע ולפעמים פשוט לדעת לקבל. התגובה פורסמה בחורימבה:
http://www.holesinthenet.co.il/archives/6029

אני בטוח שאם נסתכל כמה שנים אחורה על חלק מהקמפיינים בארה"ב נמצא שגם הם לא בדיוק היו סגורים על מה הם רוצים להשיג, והיו ממוקדים בניסוי ולמידה. מה שבטוח הוא שהיום, שנתיים אחרי – חברות שהיו אמיצות וניסו, נמצאות היום במקום אחר לחלוטין מבחינת הקשר שלהן עם הלקוחות והשיחה שהן מנהלות ברשת.

בסופו של יום מדובר על עוד קמפיין חברתי של גוף עסקי בישראל, שלקח הימור לא קל, השקיע משאבים וקפץ למים הסוערים של המדיה החברתית בישראל. גלובס, נוקיה, סמסונג, בזק בינ"ל ואחרים – תמשיכו לנסות. בסוף נפצח את הנוסחה

אלוף המדיה החברתית זה טייטל שהומצא במיוחד ומותאם למנטליות הישראלית. הרי אין בישראל מישהו שאינו הראשון במשהו או מנהל משהו גם אם לא מישהו אחד לרפואה.
אם נקביל את המדיה החברתית לשכונה החדשה, אזי נגיע למסקנה שאליפות המדיה החברתית היא סוג של חפש את המטמון, לא אכנס לרדידות המשימות, כי תמיד המשימות רדודות, מהריאליטי בטלוויזיה ומסתבר שעד המדיה החברתית.
בעיני תחרות אלטרנטיבית היא זו שלוקחת את הטוב שבמדיה החברתית ושוב, בהקבלה לשכונה, מנסה לעשות משהו טוב למען הקהילה שבתוכה היא פועלת
גלובס היו חכמים אם היו קושרים את הפעילות השיווקית פרופר הזו לפעילות למען הקהילה ואפילו לא היו צריכים ללכת רחוק: בכל שנה הרי מתקבצים עשרות מפגינים מחוץ לועידה באינטרקונטיננטל ודורשים יותר שוויון חברתי וכלכלי במדינתנו הקטנה.
כמו שבפייסבוק השכילו להוסיף את CAUSES
למען מטרות נעלות, גם גלובס היו יכולים לנצל את כוחם לזה.
שלא לדבר על תרומה מכרעת שאליפות מדיה חברתית מול קהל עסקי עצום היתה יכולה לתרום למאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים ולמען קבלתם וקליטתם בחברה הישראלית. הרי הקהילה הזו היא שדרשה את הבאתם לישראל, אני אסתכן בהימור שרבים רבים ממנהלינו הבכירים במשק הם בנים לניצולי שואה ורתימתם היתה יכולה לתת להם את התיקון שכה ראוי שיעשו.
בקיצור, במקום ד"ש מאובמה, יכלו לאתגר בראיון עם בונו על מאבק בגזענות

יופי של פוסט, כמה הערות
הראשונה – המדיה החברתית היא הדבר הכי קדוש שיש כאן.
מתנצל אם אני פוגע במונתאיזם של מישהו, אבל המדיה החברתית היא הדבר הכי קרוב לדת אינטלגנטית שהתקיים בעולם.
כשנשים אירניות מורידות את הרעלה ומריעות לנשיא ארה"ב, והעולם החופשי (אני רק מזכיר שהוא שחור), אתה יכול להתחיל להבין איפה לחפש את אלוהים, ולא – הוא לא נמצא בכתובים, וגם לא בארה"ב.

אז אחרי שיצאתי קצת משוגע, הנה מה שאני חושב על התחרות הזאת:
אני לא מאמין ב"הזנייה" של אנשים – אנשים מזנים את עצמם. כל אחד בחר להשתתף בתחרות הזאת מסיבותיו הוא (והדגש הוא על הבחירה), את חלקם אני מכבד, את חלקם פחות.
הבעיה הגדולה עם התחרות הזאת היא שהיא גורמת למפרסמים לחשוב ש"הכי הרבה זה הכי טוב" במדיה החברתית – צייצתי לך את זה, ואפילו אתה הסכמת איתי…

בפעם הבאה שאני אשב מול לקוח והוא יבקש ממני "את אותו דבר שהיה בגלובס" (כולל המספרים הלא ריאלים), כי זה הדבר היחיד שהוא ישמע עליו (מן הסתם יטחנו לו על זה את המוח בועידת ישראל לעסקים), אז אני אעשה לכל האנשים שתמכו בתחרות הזאת טלפון, ואולי גם אשלח להם אנשים הביתה

בלי קשר לקמפיין, אני חושב שהפעילות שגלובס עושים במדיה החברתית היא ללא ספק הפעילות הכי יעילה, חכמה ומכבדת את המדיה הזאת שקיימת בארץ.

אני יודע שאין כלי אמיתי כדי לבדוק אפקטיביות אבל אפשר לחשוב על אחד כזה. למשל כמות RT או אזכורים נוספים. או משהו כמו הקמפיין שהריצו למשך 4 דקות טייכר וזרחוביץ להחליף את תמונות הפיסבוק שלהם בתמונה של בר רפאלי (ואגב, אני לא משתמש ב"ארבע דקות" כסוג של מטאפורה שפירושה "זמן קצר". זה באמת היה ארבע דקות). כי להוסיף חבר או עוקב זה נחמד אבל זאת פעולה חסרת ערך. רוב האנשים לא חושבים פעמיים לפני שהם מחליטים לאשר חברות או להצטרף כעוקבים. פעולה אקטיבית, מזוהה, כזאת שאתה צריך לעמוד מאחוריה תיהיה דרך טובה הרבה יותר למדוד אפקטיביות של רשת חברתית.