אליאב אללוף הפך תוך יום מיקיר הקהילה למוקצה ומותקף, עקב תחרות אלוף המדיה החברתית של גלובס.
התחרות פשוטה עד פשטנית – 6 משימות, חלקן פשטניות כגון איסוף אוהדים לדף בפייסבוק וחלקן קצת יותר מתוחכמות, אם כי אף אחד לא מתבקש לפצח אטום.
ואז התחילה המתקפה:
מימין, ניב קלדרון טוען שגלובס מנצלים את המשתתפים לפרסומם האישי, שיש פה ניצול של גורם חזק (גלובס) אנשים מסכנים ותמימים אשר נפלו בסם (המשתתפים).
משמאל, העין השביעית טוענים שהתחרות עושה עוול לתחום כי הוא מורה לאנשים לאסוף מעריצים כמו תחרויות פקקים של פעם, תוך התעלמות מאיכות השיחה.
ובנוגרה קדמית, גל מור מחורים ברשת טוען כי התחרות מחמיצה את המדיום, איננה מכוונת לשום דבר למעט התחרות, ושוב חוזר על עניין כמות אל מול איכות. יש לציין שהביקורת שלו היתה לדעתי האישית הכי עניינית.
מעניין במיוחד הן האמוציות המיניות שהעניין מכניס לטוויטרספרה פינת פייסבוק. יובל דרור מאשים את באזילה בהפיכת התחרות לתחרות של למי יש ארוך יותר, וניב קלדרון טוען שזה שהמשתתפים עושים זאת מרצונם החופשי, מקביל להשתתפות נשים בפורנוגרפיה. משם הגענו לרוני דואני, פלאשים, ומוטי פאר כמובן התעורר להצטרף לדיון…
גל מור הוא אחד האנשים החכמים והרציניים שאני מכיר (ושתיין קאוה רציני ביותר), יובל דרור כתב ספר מעולה שאני קורא כל כמה זמן ואני נהנה מהטור שלו כל פעם מחדש, וניב קלדרון הוא חבר יקר.
אבל אני חושב שהגיע הזמן שקצת נרגיע ונוציא איברים שנועדו להקלדה מאיברים שנועדו לישיבה.
ראשית – האם תחרות או קמפיין? התשובה – למי אכפת? האם אין תחרויות שהן קמפיינים על ימין ועל שמאל?
שנית – לעניין ניצול המתמודדים – צופה חד עין יראה שמרבית המתמודדים הם אנשים אשר מנסים לבנות את המוניטין שלהם בשיווק ברשתות חברתיות. הם יקבלו חשיפה משמעותית מהתחרות בכלי תקשורת שבדרך כלל סגורים בפניהם. אז מי בדיוק מנצל את מי? במאמר מוסגר, אני אישית לא בטוח שזה הדבר הנבון ביותר בשבילם. ספקי שירות אשר שמים עצמם במרכז לפעמים מפספסים את העובדה שהם לא הנושא החשוב אלא המותג אותו הם מקדמים. אולם, אין לי מונופול על קידום עסקים, ויתכן ואצטרך לאכול את כובעי.
בנוגע לנושא התחרות – רבים מהמבקרים טענו כי היא לא מודדת את המדדים החשובים באמת של מדיה חברתית. חבל רק שאין ולו מדד אחד, חד משמעי, קביל על כולם, שמודד אפקטיביות של מדיה חברתית. הלואי והיה – היה לי הרבה יותר קל עם לקוחותי. זה תחום בחיתולים עדיין. אי לכך, גלובס בחרו בפתרון הקל – שילוב של מדד מספרי ויכולת הגעה לסלבריטאים. האם זה הדבר הטוב ביותר ביקום? לא. האם זה הדבר המדיד ביותר? כן. האם יש עוד 89453453 דרכים לעשות תחרויות כאלה? יתכן. ואת אותו דבר אפשר לומר על כל פעילות פרסומית.
בואו ננשום עמוק, ונמשיך הלאה. אני אישית לא משתתף בתחרות הזאת ולא בתחרויות אחרות אליהן הוזמנתי. אם מישהו מהתמודדים ינג'ס לי יותר מדי – אלוהים המציא את טוויטר שהמציא את block ואת פייסבוק שהמציא את ignore. ואם זה יהיה ממש מוגזם – ביי ביי קישור בפייסבוק.
אבל אני מציע לכל המבקרים – בואו נרים תחרות אלטרנטיבית שתהווה מודל ודוגמה לסולידריות חברתית. ודר טוויטר עם פייסבוק, וניוזפיד ללא ספאם. בשיא הרצינות – אם יש לכם רעיונות I am in. עד אז – בואו לא נהפוך את המדיה הזאת למשהו יותר מדי קדוש.
כולה טויט.
8 תגובות
תודה על התגובה!
יש לי הרבה מה לכתוב על כל העניין הזה של טוויטר משנה את העולם, אבל זה פוסט נפרד. מסכים שגלובס עושים דברים טובים. ומאוד מסכים שיש בעיה עם הקטע שמפרסמים יתחילו להאמין שהרבה זה טוב. אז אולי נדבר עם אליאב ונבקש ממנו להבהיר את הנקודה הזאת בועידה.
בנוגע להזנייה – אתה יודע שיש בינינו חילוקי דעות על קמפיינים מסויימים…
אני יודע שאין כלי אמיתי כדי לבדוק אפקטיביות אבל אפשר לחשוב על אחד כזה. למשל כמות RT או אזכורים נוספים. או משהו כמו הקמפיין שהריצו למשך 4 דקות טייכר וזרחוביץ להחליף את תמונות הפיסבוק שלהם בתמונה של בר רפאלי (ואגב, אני לא משתמש ב"ארבע דקות" כסוג של מטאפורה שפירושה "זמן קצר". זה באמת היה ארבע דקות). כי להוסיף חבר או עוקב זה נחמד אבל זאת פעולה חסרת ערך. רוב האנשים לא חושבים פעמיים לפני שהם מחליטים לאשר חברות או להצטרף כעוקבים. פעולה אקטיבית, מזוהה, כזאת שאתה צריך לעמוד מאחוריה תיהיה דרך טובה הרבה יותר למדוד אפקטיביות של רשת חברתית.
יופי של פוסט, כמה הערות
הראשונה – המדיה החברתית היא הדבר הכי קדוש שיש כאן.
מתנצל אם אני פוגע במונתאיזם של מישהו, אבל המדיה החברתית היא הדבר הכי קרוב לדת אינטלגנטית שהתקיים בעולם.
כשנשים אירניות מורידות את הרעלה ומריעות לנשיא ארה"ב, והעולם החופשי (אני רק מזכיר שהוא שחור), אתה יכול להתחיל להבין איפה לחפש את אלוהים, ולא – הוא לא נמצא בכתובים, וגם לא בארה"ב.
אז אחרי שיצאתי קצת משוגע, הנה מה שאני חושב על התחרות הזאת:
אני לא מאמין ב"הזנייה" של אנשים – אנשים מזנים את עצמם. כל אחד בחר להשתתף בתחרות הזאת מסיבותיו הוא (והדגש הוא על הבחירה), את חלקם אני מכבד, את חלקם פחות.
הבעיה הגדולה עם התחרות הזאת היא שהיא גורמת למפרסמים לחשוב ש"הכי הרבה זה הכי טוב" במדיה החברתית – צייצתי לך את זה, ואפילו אתה הסכמת איתי…
בפעם הבאה שאני אשב מול לקוח והוא יבקש ממני "את אותו דבר שהיה בגלובס" (כולל המספרים הלא ריאלים), כי זה הדבר היחיד שהוא ישמע עליו (מן הסתם יטחנו לו על זה את המוח בועידת ישראל לעסקים), אז אני אעשה לכל האנשים שתמכו בתחרות הזאת טלפון, ואולי גם אשלח להם אנשים הביתה
בלי קשר לקמפיין, אני חושב שהפעילות שגלובס עושים במדיה החברתית היא ללא ספק הפעילות הכי יעילה, חכמה ומכבדת את המדיה הזאת שקיימת בארץ.
אלוף המדיה החברתית זה טייטל שהומצא במיוחד ומותאם למנטליות הישראלית. הרי אין בישראל מישהו שאינו הראשון במשהו או מנהל משהו גם אם לא מישהו אחד לרפואה.
אם נקביל את המדיה החברתית לשכונה החדשה, אזי נגיע למסקנה שאליפות המדיה החברתית היא סוג של חפש את המטמון, לא אכנס לרדידות המשימות, כי תמיד המשימות רדודות, מהריאליטי בטלוויזיה ומסתבר שעד המדיה החברתית.
בעיני תחרות אלטרנטיבית היא זו שלוקחת את הטוב שבמדיה החברתית ושוב, בהקבלה לשכונה, מנסה לעשות משהו טוב למען הקהילה שבתוכה היא פועלת
גלובס היו חכמים אם היו קושרים את הפעילות השיווקית פרופר הזו לפעילות למען הקהילה ואפילו לא היו צריכים ללכת רחוק: בכל שנה הרי מתקבצים עשרות מפגינים מחוץ לועידה באינטרקונטיננטל ודורשים יותר שוויון חברתי וכלכלי במדינתנו הקטנה.
כמו שבפייסבוק השכילו להוסיף את CAUSES
למען מטרות נעלות, גם גלובס היו יכולים לנצל את כוחם לזה.
שלא לדבר על תרומה מכרעת שאליפות מדיה חברתית מול קהל עסקי עצום היתה יכולה לתרום למאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים ולמען קבלתם וקליטתם בחברה הישראלית. הרי הקהילה הזו היא שדרשה את הבאתם לישראל, אני אסתכן בהימור שרבים רבים ממנהלינו הבכירים במשק הם בנים לניצולי שואה ורתימתם היתה יכולה לתת להם את התיקון שכה ראוי שיעשו.
בקיצור, במקום ד"ש מאובמה, יכלו לאתגר בראיון עם בונו על מאבק בגזענות
מסכים בהחלט כפיר.
לדעתי מה שהפריע לחלק מאנשי המדיה החברתית, וגם לי למען האמת, היה הכותרת של הקמפיין – אלופי המדיה החברתית. כדי להיות אלוף במשהו, צריך לנצח כמה שיותר פעמים – ובהקבלה חברתית, לאסוף כמה שיותר עוקבים. ואני לא אפתח מחדש את הדיון על פופולריות ברשת ומספר עוקבים/חברים.
כל התחום של שיווק במדיה החברתית נמצא בחיתוליו כאן בישראל, וחברות מנסות למצוא את הנוסחה המנצחת – מצד אחד למנף את היכולות ומצד שני לא לעודד את המשתמשים להפוך לספאמרים. משימה לא פשוטה, עם פידבק מיידי מהקהילה. ברוח השיחה, אהבתי שאליאב, וגלובס, לא "נטשו" את המתמודדים במערכה וניסחו תגובה המציגה את הצד שלהם. בדיוק מה שהמדיה החברתית מאפשרת לנו – להגיב, להסביר, לנסות לשכנע ולפעמים פשוט לדעת לקבל. התגובה פורסמה בחורימבה:
http://www.holesinthenet.co.il/archives/6029
אני בטוח שאם נסתכל כמה שנים אחורה על חלק מהקמפיינים בארה"ב נמצא שגם הם לא בדיוק היו סגורים על מה הם רוצים להשיג, והיו ממוקדים בניסוי ולמידה. מה שבטוח הוא שהיום, שנתיים אחרי – חברות שהיו אמיצות וניסו, נמצאות היום במקום אחר לחלוטין מבחינת הקשר שלהן עם הלקוחות והשיחה שהן מנהלות ברשת.
בסופו של יום מדובר על עוד קמפיין חברתי של גוף עסקי בישראל, שלקח הימור לא קל, השקיע משאבים וקפץ למים הסוערים של המדיה החברתית בישראל. גלובס, נוקיה, סמסונג, בזק בינ"ל ואחרים – תמשיכו לנסות. בסוף נפצח את הנוסחה
מכיר את אליאב ואת פועלו ובטוח שהוא אחד האנשים המוכשרים יותר שפעילים בביצה האינטרנטית הישראלית, לא הצטרפתי לתחרות כי פשוט אין לי את רוחב הפס הנדרש להתעסקות בזה אבל הנה כמה תובנות שלי כנטוורקר עסוק :
אני פעיל במספר גדול של כלים חברתיים בארץ ובעיקר בחו"ל ונמנה על הקבוצה שמאמינה בכמות משולבת באיכות – אני מחבר אלי מאות אנשים בכלים השונים בחודש כי מעניינן אותי להגיע למעגל רחב ככל הניתן, או אז אני בורר את הדובדבנים מהמעגל שבניתי ובעיקר את הקשרים העסקיים הרלוונטיים מהדור השני והשלישי שלי שללא המעגל הראשון לא הייתי יכול להגיע אליהם וזה פשוט עובד ! שם המשחק הוא סטטיסטיקה – כשיש לך מספיק קשרים בתחום מסויים תהפוך את חלקם ללקוחות או שותפים וזו דרכו של משווק אינטרנטי – להגיע למסה קריטית אבל אז להוציא ממנה את הקשרים האיכותיים ולשיטתי – הן התחרות שאליאב יזם והן המוטו של כמות =כוח הם נכונים ועובדים.
יש המדדים במעגל קטן ואיכותי, אני מגיע אליו דרך פתיחות ושיתוף עם מעגל רחב וגדול ואז צולל פנימה למצוא את היהלומים.
לגבי המשימות – חלקן נראות שטחיות ולא חשובות, אבל מי שמצליח לגבש סביבו כמות נכבדה של עוקבים וקוראים מרוויח פעמיים – בנקודת זמן מסויימת הוא יוכל לדוור מסרים חשובים לקהל גדל והולך ואם זה עיסוקו אזי הרווח הוא כולו שלו ושל העסק או הברנד שהוא מקדם.
אליאב אמיץ, הוא הגה והשיק תחרות שלא תמצא חן בעיני קולגות בתחום שההמוניות שלה חורה להם, עדיין – יהיה מעניין לראות בסיום התחרות את המספרים ואת ההד שהיא ייצרה – כמי שדוחף את נושא השימוש במדיה החברתית בהרצאות וסדנאות מזה כשנה בעצמי (יחד עם שרית פרי) אני בטוח שעוד ידובר על הנושא בפורומים השונים, התחום חדש יחסית ומתפתח בארץ בצעדי ענק – תחרות זו ואירועים אחרים הקשורים בפעילות במדיה החברתית מגבירים את החשיפה, השימוש והאפקטיביות של רשתות חברתיות לשימושים עסקיים ועל כך אני מברך.
בקיצור, יהיה מעניין, אני עוקב אחר ההתפתחויות ומציע לכולם לתת למהפכה החברתית באינטרנט לעשות את שלה, מה שצריך לעבוד יעבוד ומה שלא לא, זמן יגיד מי צדק בגישתו ולאן הדברים יתפתחו, בואו נשתדל לפרגן יותר וללמוד את הכיוונים החדשים במדיה הדינמית הזו שמשתנה כל הזמן וממציאה מודלים ושיטות חדשות לבקרים
שיהיה בהצלחה לכולם
שרון
שרון – מסכים על הדעה הטובה על אליאב. אישית אני לא בטוח שגישת המעגלים אותה אתה מתאר היא הדבר הנכון ביותר לכל שוק.
יכול להיות שאתה צודק, זה הרבה ניסוי וטעיה או אולי "תהיה" ואני כל הזמן בודק כלים חדשים במדיה החברתית ובורטיקאלים שונים, פייסבוק ולינקדאין ואפילו הקפה הן פלטפורמות דינמיות ומעניינות, מנסיוני הרב בתחום בשנים האחרונות – פעולות מסויימות עובדות במעגלים מסוימים ולא עובדות באחרים.
דבר אחד בטוח – הרשתות החברתיות והעסקיות משנות את כללי המשחק ואת תמונת המצב בשוק הפרסום, לדעתי "אלופי מדיה חברתית " לסוגיהם שיצברו מומנטום בשנה הקרובה יהיו מחוזרים מאד בקרוב, תהליך דומה לבלוגרים הפופולאריים, בהבדל אחד – לבלוגרים יש מעגל קוראים ולפעילים החברתיים החזקים יש מעגל קרוב ושני מעגלי קירבה ויראליים סביבו גדולים הרבה יותר.
אין דרך אחת מוצלחת ומוכחת במדיה החברתית, מסרים שונים לקהלים שונים, פעילות בקבוצות ושימוש באפליקציות מיון וניתוח הנתונים כולם ניתנים לבדיקת אפקטיביות וזה ה "שוס" הכל מדיד.
בקיצור – יהיה מעניין, אני עוקב אחר התפתחויות בארה"ב שמובילה את הטרנד, יש כבר מאות נושאי משרת "CSMO" בארגונים רבים והולכים וזה מנוהל במחלקות השיווק ויחסי הציבור, זוהי מהפכה שנוצרת תוך כדי תנועה ולמידת המודלים החדשים
ביי בינתיים
שרון