בעקבות וועידת נתח שוק ומדד המותגים של גלובס אתמול בעודי עדיין מורעבת מחוסר אספקת האוכל אך יותר משבעה מכמות המינגלינג, אני מדפדפת לי בספר מדד המותגים החדש לשנת 2010 וחשק עז לכתיבת הפוסט השני עולה, אז בבקשה.
נהיה קטע מצחיק כזה עכשיו,
כולם יודעים שהם צריכים נוכחות דיגיטלית ולרובם אין מושג מה זה אומר.
"אה…אני רוצה פרופיל ברשת החברתית הזאת, נו בדבר הזה, נו איך קוראים אותו זה – פייסבוק שמייסבוק? כן, כן, זה.
רציתי לרגע לבחון את אלו שהבינו את משמעות החדשנות והביאו אותה לידי ביטוי בפעילויות ומהלכים דיגיטליים מבריקים לבין אלו שלא הבינו כלל כנראה ואולי יש כאלה שבכלל לא צריכים? האם?
עכשיו החצי הפולני-נורבגי-ההיסטרי שלי צורח :
"מה?! לא צריכים?? איך את יכולה להגיד דבר כזה בכלל ולהחשיב את עצמך משווקת במאה ה21??”
ואז החצי השאנטי-מצרי-רגוע שלי מגיב:
"ששש…..אולי לפני מטח האשמות, ניגש שניה לבדוק את הנושא?”
ובכן:
נתחיל ב"תופעה" – שוקולד השחר.
מדובר במוצר הקיים במדפי רשתות השיווק כבר למעלה מ50 שנה!
אחוזי המכירות לא מפורסמים אמנם אך ידוע כי נתח השוק של השוקולד האהוב הוא למעלה מ-50% אם כן, מדובר ללא ספק באחד המותגים הנמכרים, אהובים, וותיקים ומוצלחים ביותר שיש.
גם מול מתחריו האיכותיים והבינלאומיים הוא לא נופל כלל וכלל.
עכשיו, תקנו אותי אם אני טועה כן, אבל למה למותג מדהים שכזה להתחיל לשווק או להיות חדשני אם כבר 50 שנה הוא עושה זאת בקסם רב וללא כל מאמץ?
אז נכון, מדובר אכן בתופעה רצינית בעלת שנים רבות של איכות, ניסיון, ושמירה על טעם אהוב.
ולא, אין הרבה מותגים שיש להם כזאת הצלחה מסחררת מבלי להניד עפעף אך בעולם כזה מתקדם האם נכון למותג להיות אאוטסיידר ולהשאר מחוץ למגרש המשחקים החדש?
במקרה של שוקולד השחר- דפנטלי יס!
נעבור לבנק הפועלים- הקאמבק של "דן חסכן".
רעיון גאוני ללא ספק והנתונים מעידים על כך :
בתקופה של ששה חודשים לאחר עליית הקמפיין נפתחו כ-86,000 תוכניות 'דן חסכן' בסכום מצטבר של כ-217 מיליון שקל. תוצאות המהלך היו טובות מן התחזיות מכיוון שהוא הגיע גם לדור הסבים והסבתות שלא הוגדרו כקהל יעד והיוו 15% מפותחי תוכניות חסכון בעקבות הקמפיין.
מבחינת חדשנות מדובר בקמפיין שכלל כמובן פרסום מסורתי בטלוויזיה ובעיתונות לצד אתר ייעודי שהוקם לפעילות אפליקצייה לסלולר ופעילויות קד"מ בשטח.
מבחינת רומנטיקה : טעם הנוסטלגיה עשה לנו את זה ובגדול.
מי לא מכיר וגדל על הדמות האהובה של דן חסכן? שיפצרו אותה קצת והיידה קבלו לכם פרזנטור חתיך, רלוונטי, חדשני ונוסטלגי. בעל ערכים שמדברים לכל שכבת גיל. ת-ע-נ-ו-ג!
ולקינוח נסיים בפפסי מקס – ביג ספנדר מיליון ש"ח על לייקס.
יאמר לזכותם של העומדים מאחורי הדבר שראיתי אותם בקמפיינים מדהימים בעבר כגון הוילה של פלפל ולכן היה לי קצת קשה להבין את הנפילה הזאת .
אך כאן המצב קצת שונה לצערי – חדשנות ברוב בזבזנותה!
סכום עתק הושקע במטרה להלהיב את קהל היעד להשתתף בלחיצה פשוטה על like בפייסבוק. על הגולשים להיכנס לעמוד הפייסבוק של הפעילות, להתקין את האפליקציה ולכתוב רעיון יצירתי על איך הם יבזבזו מיליון ש"ח ב-24 שעות ללא רכישת שום דבר חומרי ואחד מהם שיקבל את מירב הלייקס יזכה עם חבריו בפרס המיוחל.
נשמע די פשוט והגיוני לא ? אז זהו שכנראה שלא.
אך בואו נעמוד על הקטיושות רגע:
הפרס : מיליון ש"ח – לא נשמע נגיש/סביר, כמו הימור בלוטו.
הפרזנטור: למרות התקציב המגוחך – לא מוכר, לא מושך ולא יוצר שום תחושה של הזדהות.
הקריאייטיב: לא קשור למוצר בשום צורה, לא משאיר חותם, לא נחקק בזכרון בקיצור -אוי.
לאחר השקעה כספית כ"כ גדולה הייתי מצפה לתוצאות יותר מרשימות מ9,000 אוהדים בדף
ו800 הצעות בלבד.אם רק היו נותנים פרס שני קטן יותר ונגיש יותר ל50 זוכים לבוא לעשות יום קניות ולהספיק לבזבז 1000 ש"ח ב5דק כבר המענה היה גדול יותר.
חשוב לזכור שבסה"כ אנחנו אנשים פשוטים, זה הכל ושפונים ללב שלנו זה עובד.
יש יותר מעיצוב ומיתוג מחדש למותג, צריך לדעת להפעיל את חושיו הנוספים של הלקוח.
טעם, ריח ,שמיעה, זכרון סמנטי, אינטואיציה ,רגש וכד'-לעיתים חשובים יותר מכל סלוגן או עיצוב מודעה יפה.
בעייני, המספרה של הזקן ברחוב בן יהודה בת"א עם הכלים הוותיקים, ריח השנים באוויר, עיתון הסופשבוע, הספר מנייר שניתן לדפדף בו, להריח אותו להרגיש אותו ככ עד שכואבת היד בכל תנוחה אפשרית, זה סוד הקסם. זאת הרומנטיקה.
מה שחשוב לזכור הוא שהחדשנות האמיתית טמונה במוכנות של המותג להיחשף לטוב ולרע, ולהיות פנוי לביקורות הקהל ולשינויים שהם יכולים לעשות לו.
המותגים שיגדילו לעשות את השילוב הנכון בין שמירת הכבוד להיסטוריה ופתיחת הדלת לעולם החדשנות, ללא ספק יגיעו להישגים חדשים ומשמעותיים למותג.
אולי גם שוקולד השחר, מי יודע?
זוכרים את 
הוכחה – גברים רגישים מבפנים
המחקר, אשר נערך ע"י PR Week וחברת ברקלי מראה כי גברים מושפעים משיווק המקודם ע" מטרות חברתיות (Cause Marketing) באופן מובהק. 77% מהנשאלים טענו כי קשר אישי או מחוייבות רגשית משפיעה על החלטות הקניה שלהם, וכי 67% מוכנים לנסות מוצרים ומותגים חדשים רק עקב שיוכם למטרה חברתית. עובדות אלו עומדות בסתירה לאמונה הרווחת שמטרות חברתיות מושכות רק אמהות ומשפיעות על החלטות הקניה שלהן. אמונה זו גורמת לכך ש-68% ממנהלי השיווק בארה"ב אינם פונים כלל לגברים כאשר הם משווקים בשיטות אלו. וחבל.
בארץ התחום אינו מפותח כמו בחו"ל. בזמן שפפסי העולמית משקיעה מליונים במטרות חברתיות במסגרת קמפיין פפסי Refresh, בארץ אין הרבה דוגמאות לפרוייקטים דומים. הקרוב ביותר הוא הפרוייקט הנפלא שנעשה ע"י אורנג' ואידיאולוג'יק בו בני נוער קבלו כרטיסים להופעתה של ריאנה בתמורה לשעות התנדבות – אולם רמת המחוייבות וההשקעה מצד המותגים בארץ בנושא אינה משתווה כלל למתרחש בחו"ל – וחבל.
לפחות עכשו כשתריבו עם בנות זוגכן תוכלו להראות מספרית, שאתם אכן, רגישים.
נא להשאיר תגובות בבלוג החדש